פסק-דין בתיק עפ"א 53/08

1.         ערעור על החלטת כב' השופטת ג'אדה בסול מבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה מיום 29.5.08 בתיק ב"ש 2863/08 לפיה נדחתה בקשתו של המערער לבטל צו הפסקה שיפוטי  שהוצא על פי הוראת ס' 239(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, לגבי עסק הפאב המנוהל בקומה א' בבנין שברח' אח"י אילת 53-55 בקרית חיים.

2.         הפאב האמור מנוהל במקום הנ"ל בלא רשיון עסק ובניגוד להיתר שניתן לבנין, המגדיר כי הקומה האמורה שבבנין תשמש למשרדים.

3.         טענת המערער היא כי העסק אינו פאב אלא בית ספר המכשיר ברמנים ומלמדם כיצד לערבב את המשקאות הדרושים ולהגישם.

4.         כב' השופטת בסול לא קיבלה כי זאת, וכתבה בהחלטתה:

"הפכתי והפכתי בטיעוניו המלומדים של ב"כ המבקש ולא ראיתי שוני בין הפעילות שהמבקש עצמו מתאר, המתנהלת במקום, לבין פעילות של פאב. הדגמה של פעילות מערכת ניהול איננה מחייבת הקמה של העסק או דוגמאת עסק שאותה מערכת אמורה לשרת ובפועל למעשה במקום מתנהל פאב לכל דבר וענין."

על כן דחתה כב' השופטת בסול את הבקשה לבטל את צו ההפסקה השיפוטי, שניתן ביום 1.4.08 ואסר על שימוש בסטייה מהיתר בנכס.

5.         טענת המערער היא כי הוצאת צו הפסקה שיפוטי, מבלי שהוגש כתב אישום ומבלי שהוכחה אשמה כלשהיא, הינה הליך חריג וקיצוני. לטענתו, מדובר בסעד זמני במהותו, עד להגשת כתב אישום והכרעה בו ולא בסעד קבוע. 

            המערער אף שב וטען כי לא הוכח כי הפעילות המתקיימת במקום אינה מותרת בו וכי לא ניתן לקיים פעילות של בית ספר לברמנים ופעילות של מרכז מכירות והדגמה של ציוד ממוחשב המיועד לברים, מבלי להקים מבנה דמוי פאב אשר ידמה פעילות של פאב על ידי הדגמת המכשור על קהל בזמן אמת.  לטענתו, גם אם מתקיימת במקום פעילות נלווית של מכירת מזון ואלכוהול ומושמעת בו מוזיקה, הרי שזוהי פעילות אינצידנטלית ולא הפעילות העיקרית התקיימת במקום וביהמ"ש קמא טעה משלא הבחין בין העיקר לטפל בעניין זה.

            כן טען המערער כי על אף שהוגש תצהיר מטעמו, אליו צורפו נספחים רבים, לא נשמעו ראיות והוא לא נחקר על תצהירו.  לדבריו, אין כל דרך לשווק ולמכור את המערכות אותן הוא מוכר אלא בדרך בה הדבר נעשה כעת ואין המדובר בידיעה שיפוטית אלא בעניין שבמומחיות.

6.         סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה מאפשר להוציא צו הפסקה שיפוטי "בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש..."

כלומר, מנוסח הסעיף עולה בבירור כי מתן צו שיפוטי אינו מותנה בהגשת כתב אישום.  וברע"פ 5584/03 מאיר פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, נקבע בעניין זה כי:

"פרק העונשין שלחוק [כך במקור] התכנון והבנייה כולל סמכויות נוספות המיועדות למלחמה בבנייה הבלתי-חוקית. כזו היא, למשל, הסמכות שבסעיף 239. וכך, משנעברה עבירה לפי סעיף 204 לחוק - בין אם הוגש בגינה כתב אישום לבית-המשפט בין אם טרם הוגש כתב אישום - רשאי בית-משפט לצוות על הפסקת העבודה או השימוש במקרקעין... סמכויות אלו לצוות צווים, לא לענישה נועדו הן. ייעודן הוא, בעיקרן, לבער את תופעת הבנייה הבלתי-חוקית, ולתכלית זו צויידו הרשויות באותן סמכויות שהחוק הורה עליהן."

7.         עם זאת, כפי שנקבע בע"פ (חי') 2508/07 מדינת ישראל נ' קיבוץ יגור, תקדין-מחוזי 2007(4) 6375, על ידי כב' השופט ר' שפירא:

"תכליתו של הסעיף מלמדת כי המדובר בהליך ביניים שיש לו הליך המשך. בשום מקרה אין להפוך את הליך הביניים להליך העיקרי דה פקטו ולהוציא צווים  שאין אתה יודע מתי יגיע יום קיצם וללא שהוגשו כתבי אישום לאחר שנתקבלו הצווים. אופיו של צו ההפסקה השיפוטי ככזה והגדרתו כצו שניתן בהליך ביניים, מחייבים את המסקנה כי צו ההפסקה השיפוטי אינו יכול להיות שריר וקיים לעולמי עד ללא שהוגש כתב אישום תוך פרק זמן סביר מאז מתן הצו.

להגשת כתב אישום בסמוך לקבלת צו ההפסקה השיפוטי נודעת חשיבות כפולה. ראשית, יעילות באכיפת דיני התכנון והבניה. שנית, מתן הזדמנות נאותה לנאשם להוכיח את חפותו מהר ככל האפשר. הרי, לא ניתן על סמך ראיות לכאורה להחזיק את הנאשם כבן ערובה לתקופה ארוכה ובלתי סבירה. מחד גיסא, הוא מוחזק כעבריין לכאורה, ומאידך גיסא, יארך זמן רב עד שתגיע העת בה הוא יוכל להוכיח את חפותו, אם בכלל."

במקרה הנוכחי, ניתן צו ההפסקה השיפוטי ביום 1.4.08 וההחלטה שלא לבטלו ניתנה ביום 29.5.08.  אין לומר כי מדובר בתקופה ארוכה ובלתי סבירה שחלפה מאז ניתן הצו  ועל כן אין כל מניעה  בהוצאתו ובקיומו של צו ההפסקה השיפוטי, אף אם טרם הוגש כתב אישום.

8.         לעניין טענותיו של המערער כי במקום מתקיימת פעילות שאינה אסורה על פי החוק ומתאימה לייעוד המקום למשרדים, מקובלת עליי קביעתה של כב' השופט בסול כי הדגמה של פעילות מערכת ניהול מכירת משקאות מכל סוג שהיא, איננה מחייבת הקמת העסק שאותה מערכת אמורה לשרת בפועל.  זוהי קביעה עובדתית שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה.

            יתר על כן, המערער עצמו מודה כי במקום נמכרים אלכוהול ומזון ומושמעת בו מוזיקה והדבר מעיד על כך כי אין מדובר בפעילות משרדית.

9.         לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה וצו ההפסקה השיפוטי יעמוד בתקפו.